גלי בללי, שנספתה יחד עם תשעה בני נוער נוספים באסון הנורא בנחל צפית (אפריל 2018), כתבה בשנה האחרונה לחייה עשרות שירים בסגנון "ספוקן וורד" – מילה מדוברת.
שירים על אהבה, על הגדרה עצמית, על ההבדלים בין בנים לבנות ועל משמעות החיים מנקודת מבט רעננה, ביקורתית ומפוכחת.
רבים משיריה עוסקים בפעילותה עם ילדים בעלי צרכים מיוחדים בתנועת הנוער "כנפיים של קרמבו", שבה שימשה כרכזת במשך שנתיים.
גלי, נערה חייכנית ואוהבת אדם, לא רצתה שישבחו אותה על הזמן שהקדישה לילדים בתנועה וביקשה שלא יקראו לה מלאך.

 

השיר הראשון

חִרּבּושים

camscanner 12-31-2021 16.39.jpg

ִכותבים חִרּבּושים כשהחיים קשים

רוצה לחלום בהקיץ ולברוח מהחיים

ראיתי בטלוויזיה נערה עושה ראפ

על חבר-גולש שלה ששבר לה את הלב

הראפ היה כנה יפה וגם כואב

חשבתי: גם אני יכולה

למה מה קרה?

קרה לי מספיק שיט, יש לי שכל, קצב וגם יד טובה

אולי זה בכלל יומן או מילים בלי מטרה

אבל העיקר שאני אכתוב את כל מה שקרה.

 

השיר האחרון

משהו חדש

את השיר האחרון כתבה  גלי ימים ספורים לפני מותה, בעקבות היכרות עם חבר, איתו התחילה מערכת יחסים שנגדעה בתחילתה.
כך גם השיר האחרון במחברת נגדע ומעולם לא הושלם.

משהו חדש באופק, לא חשבתי עליו עד עכשיו

משהו מרגש מעלה לי את הדופק,

לא רוצה להיות מאוכזב.

תקופה ארוכה פגשתי בהמון סוגים ואת כולם פסלתי,

ניסיתי להתגבש ולהתאים לְמה שיש

אבל זה לא היה בשבילי ואת זה ידעתי

בהתחלה לא רציתי, הייתי תקועה בעבר

הלב לא היה משוחרר, בתוך כלא הוא נסגר

ונפתחתי רק לזיכרונות, לא חיפשתי את המחר,

אחרי שהסורגים קצת התרופפו,

המחשבות התעופפו

המוסכמות התכופפו

ועיני שוטטו אל פיתויים חדשים

הבנתי שכן, אני רוצה בית חמים

ואם כדאי להסתכן אז זה לא חייב להיות תמים

ננסה לחזור לעניינים, לדבר אבל לא להגזים

לאט לאט לשוטט, כי רק כשרוצים משהו הוא...

 

הנצחה

 

השיר "שפה פשוטה"

דניאל סולומוןArtist Name
00:00 / 04:12

בפתיחת שנת הלימודים שלאחר האסון קיבלו כל מורי הספרות בארץ מערך בנושא כתיבה ואחד השירים שנכללו במערך היה השיר "שפה פשוטה" במסגרת כתבה שעשו על כך בטלויזיה, דניאל סלומון הלחין ושר את השיר.

"בגלגול הבא"

השיר נכתב לזכרה של גלי בללי, אשר נספתה באסון בשיטפון בנחל צפית  באפריל 2018

 בללי העריצה את פלוטניק, ולאחר מותה הוריה נתנו לו לקרוא כמה  מהשירים אותם היא כתבה.

"עולם משוגע"

בביצוע החברים מ"כנפיים של קרמבו"

 חבריה של גלי לסניף מבצעים לזכרה את השיר "עולם משוגע" של טונה בשפת הסימנים.

חברים מספרים

גלי

שתינו היינו מרכזות סניפים באותו זמן. הרבה יצא לנו לדבר בפורומים שונים על הסיפוק והמשמעות בתפקיד, על האחריות שחשים כלפיי הסניף והחניכים והאהבה הענקית שחשים בתפקיד, אבל לא הרבה בכלל יוצא לך לדבר עם אחרים על הקושי, הקונפליקטים העצמיים, הפעמים שבוכים, שמרגישים מתוסכלים, את תחושת ההזדהות הזו הרגשתי משירייך שקראתי רק אחרי שכבר היית אינך פה. למי שלא יודע, אני ריכזתי את סניף יפו, אחד הסניפים היותר קטנים בתנועה, גלי תמיד הייתה מהאנשים שתמכו בסניף שלי. הגיעה לטקס מסדר הכנפיים שהיה לי במיוחד, התעניינה ושאלה שאלות, ונתנה לי את תחושת התמיכה שהייתי זקוקה לה לפעמים. אחד הזיכרונות הכי חזקים שלי מגלי הוא ביום חונכים. יום שמרכז את כלל פעילי התנועה לתחרות בין הסניפים, כל אחד מגיע עם הסניף שלו, הצבעים שלו והרעש שלו. סניף גבעתיים בהובלתך היה אחד הסניפים הכי בולטים במרחב. אני זוכרת שהמראה של עשרות על עשרות פעילים ששרים ומתעטפים בסוג של גאוות יחידה מאחורייך ואת מובילה אותם ממש הרשים אותי, ואני, שהובלתי סניף קטן כל כך שלדעתי לא היה חמישית מהגודל של הסניף שאת הובלת, ניסיתי להתמודד עם אחד הקשיים שיש למרכזות להתמודד איתם - וזה לגרום לחניכים שלך להיות גאים ולא להתאכזב למרות שלא בלטו במרחב. כיאה לכל תחרות, זה הרגיש ששאר הסניפים שחלפו על פנינו היו במין מבט בוז למספר החניכים מהסניף שלנו, וכמרכזת הרגשתי שאני מאכזבת את החניכים שלי בשלב מסויים ביום הזה, סניף גבעתיים וסניף יפו היו צריכים להתחרות בפעילות מסויימת, בזמן שחיכינו בתור להתחיל, הסניף שלי ניסה להראות נוכחות ולשאוג מוראלים ושירים, ואת גלי, שאת הרגע הזה אני זוכרת יותר בהיר מכל שאר הרגעים איתך, במקום להסתובב לסניף שלך שהיה מעצמה ולהתחרות בנו במוראל ובשירים, הסתכל עליי ואמרת ״יאללה מיכל, תלמדי אותי איך שרים את השירים שלכם, שכולם ידעו״ וכך מצאתי את עצמי מלמדת אותך את שירי הסניף שלי ובאותה קלות וענווה מנהיגותית הסתובבת לסניף שלך וצעקת ״עכשיו מרימים לסניף יפו!״ ויחד גרמתם לי תחושת גאווה שלא יכולתי ליצור לבד, ולפעילים שלי להרגיש חלק ממשהו גדול, דרך כך שראית בתחרות קודם כל חברות נתת לי כמרכזת קונפליקט אחד פחות להתמודד איתו. אני זוכרת שהסתכלתי עלייך מתרגשת להפוך את שני הסניפים לאחד, ואני זוכרת את עצמי על דמעות חושבת איך בן אדם יכול להפוך תחרות למשהו מרים ומעצים, הגישה המנהיגותית שלך היא משהו שאימצתי ועודי מאמצת בכל מקום שאני הולכת אליו אני זוכרת כמה ההרגשה של מי שמולי יותר חשובה מהניצחון עצמו, אני זוכרת איזה תחושה הותרת בי כי את התחושה הזו הייתי רוצה לתת לאחרים, שיעור חשוב שלמדתי ממך זה להתעמק באנשים שסביבי ולמחוק את חומות המבוכה. להיות אקטיבית בקשרים שעוטפים אותי, של כאלה רחוקים או קרובים יותר, כי אני לא יכולה לתאר את התחושה שחוויתי כשקראתי את שירייך וראיתי אותי בתוכם וראיתי את הקושי שלי בהם ואיך זה שחלקנו אהבה לשירה ולעוד כך הרבה וגיליתי את זה רק אחרי שלא יכולתי לדבר איתך עליהם בזכותך גלי אני מבינה ששום קשר בחיים שלי הוא לא מובן מאליו וכל פעם מחדש כשאני ניצבת בהתלבטות שהיא לגשת למישהו ולדבר איתו או לא אני בוחרת בכן בגללך כי את הבאת לי את ההבנה שמסביבי כל כך הרבה עולמות צבעוניים ומיוחדים ואסור לי לוותר על להכיר אף אחד מהם כי פשוט אי אפשר לדעת מתי לא נהיה פה יותר. גלי אני מודה לך מאוד על הדברים שלימדת אותי על המנהיגות והחברות שהראית לי בלי להתכוון, ועל השיעור החשוב לחיים שנתת לי עם לכתך, נזכור אותך תמיד

 

 להזמנת עותק של הספר

שלחו בביט 30 ש"ח ואת כתובת הדואר המדויקת ונשלח לכם עותק של הספר באהבה.